<h1>תשובות בעלי התוספות סימן קכ"ב — תשובת רבינו יצחק ב"ר אליהו רבו של מהר"ח או"ז</h1>
<h2>דף ס.</h2>
על היין שהונח ברשות הרבים וראו שגוי קטן הכניס ידו על פי החבית, אך לא הרגישו אם יד הגוי טופח בה מן היין או לא, רק אחד, ואותו הכחיש בעל היין. אמת כי ה"ר יחיאל פסק דמלמדין אותו להכחישו, וכשבאין לפניו לשאל, קודם שתיקה, שאין לתלות רק בהודאה, היה אומר לו והלא אינך מאמינו. ואמנם השר מקוצ"י וגדולי איור"א אמרו שעל זה נאמר [ויקרא י"ט] ויראת, אם סבור שהוא אמת יש להחמיר. אמנם בנידון זה יש להקל מכמה טעמים, דאין יכול העד להעיד בודאי שנגע ביין אם לא הייתה החבית גדושה על פיה. דאי בשביל שאומר שהיה על ידו טופח, שמא קודם שהכניסה היה שם, כי בעת הבציר ידיהם יין מלאו. וגם במדינה הזאת אין היין אדום כל כך שיוכל להבחין בכך. ולא דמי לגוי אכובא דאסיר אצדודי, כי קל ליגע ביין שבגיגית פתוח. אבל היין שבחבית שפיו אינו רחב כפליים מידו לא אסרינן מספיקא. ואי בשביל שראו שהשיב גוי ידו לפיו, מה בכך. אם הוא כ"כ גדול שהוא בר השגחה, יש לתלות טעם דלצעוריה קא מכוין, כי אין סברא שבר השגחה יתאוה לטעום יין דרך אצבעותיו. ומה שכתבתם דלא אמרינן בגוי לצעוריה קא מיכוין, רק בישראל משומד, הני מילי בימיהם שהיה לנו לתלות בניסוך בכוונה. אבל בזמן הזה לא רגילי בניסוך, ואין לחוש אלא על המגע, ובודאי לצעוריה קא מיכוין אם לא נתכוין ליהנות. והוא שניכר בו דלצעורי קא מכוין, אבל אינו ניכר בו ונוגע בו הוי נסך. ואם הגוי אינו בר השגחה ולא שייך לומר לצעורי קא מכוין, אז יש להקל מטעם אחר. דכיון דאין גדול כ"כ אינו בקי לנסך יין. ואע"ג דר"ת פסק [נ"ז ע"ב] דתינוק בן יומו עושה יין נסך, הני מילי לעניין לאסור מגע גוי גדול בזמן הזה, אבל ר"ת לא רצה להחמיר שתי חומרות לומר שבזמן הזה נאסר מגע קטן, אף דדווקא בגדול שהוא בר כוונה רצה לאסור בשתייה אפילו בזמן הזה, דדמי לתינוק בן יומו בימיהם. אבל לאסור בזמן הזה מגע קטן לא עלה בדעת ר"ת להחמיר כ"כ במגע גוי ביין. כך קבלתי. אבל אם הייתה החבית גדושה כ"כ שבהכנסה שראו אי איפשר שלא נגע על היין, אין להתיר מטעם דלצעוריה קא מכוין. אך אם הוא קטן מאד שאין יודע בין טוב לרע, יש להתיר כדפרישית דתרי חומרי לא מחמירינן ביין בזמן הזה. ושלום יצחק בן ה"ר אליהו זלה"ה.
